About enjoinment

הנאה – מילת המפתח

להנאה יש חשיבות מרכזית בתהליך ההתקדמות בנגינה.

הנאה היא בעלת ערך רב בכל שלב, אך בשלבים הראשונים חשיבותה גדולה במיוחד.

הנאה היא הנעה – היא מניעה את גלגלי הרצון, האימון היומי ולכן גם את ההתקדמות.

מה יכול לגרום להנאה בנגינה?

  1. המפגש הרגשי הקרוב האינטימי עם המוזיקה.

  2. תחושת ה"הבנה" של מוזיקה הן במישור האינטואיטיבימוזיקלי והן במישור של סיפור/תוכן חוץ מוזיקלי הנקשר לקטע מסוים.

  3. ההתפתחות הטכנית של הנגן – בכל פעם שתלמיד/נגן מגיע ליכולת לנגן דבר קשה יותר – עצם ההישג מעניק לו היזון חוזר חיובי, ויוצר באופן טבעי רצון להמשיך הלאה להצלחה הבאה!

  4. התפתחות היכולת להבעה במוזיקה, האפשרות לרגש את עצמו ואחרים.

מתוך ההכרה בכוחה של הנאה, ומתוך ההיכרות הקרובה עם קשיי הנגינה השונים (הקושי להתחיל דבר חדש, הקושי לגשת לאימון, הקושי בקריאת תווים, בקואורדינציה וכו') צמחו אצלי 2 תובנות עיקריות:

  • אני מעוניינת שהמוזיקה שלי תהיה קלה להבנה, נגישה ומזמינה.

  • תהליך הלימוד והביצוע של מוזיקה בפסנתר – חשוב שיהיה קל ומהנה.

איורים

כדי להפיק את סדרת החוברות מתוך הכיוון של הנאה הוספתי בשני הספרים הראשונים איורים צבעוניים שנועדו למשוך תשומת לב, ליצור דימויים, ולפתח דמיון עשיר אצל הילד. בעקבות איורים ילדים לעיתים קרובות ממציאים סיפור, מדמיינים סצנה קצרה מהחיים, ובאופן זה מתעורר מנעד רחב של מצבי רוח ותחושות.

לקרוא בקלות

תהליך לימוד מהנה, המלווה בתחושת סיפוק והצלחה – דורש בשנים הראשונות טקסטים מוזיקליים שבהם קל לקרוא את התווים. כאשר התווים קלים לקריאה – המוזיקה נעשית נגישה ומזמינה. טקסטים כאלה מאפשרים לתלמיד בתחילת הדרך ללמוד בתוך תקופה קצרה 3-4 קטעים בטכניקות שונות, להרגיש שיפור מהיר ביכולות שלו, ומכאן גם להצליח הרבה יותר בלימודי הנגינה בפסנתר. מובן שבהמשך הלימוד, ייכנסו לקטעי הנגינה אתגרים טכניים ומוזיקליים שונים, אבל אלה יגיעו כבר על רקע שורה של ארוכה של התמודדויות מוצלחות עם יצירות קודמות. תלמיד שחווה הצלחות, יוכל ביתר קלות לקחת על עצמו אתגרים חדשים.

לנגן בקלות

כאשר נוח לשים את האצבעות על המקלדת – הדבר יוצר הרגשת ביטחון, חשק לנגן, ומפתח את היכולת לגשת לדברים קשים יותר בעתיד. ברבות מיצירותי מסתבר שדפים שנראים מסובכים הם למעשה מוזיקה קלה לנגינה.

בעל פה בקלות

גם עניין קלות הלימוד בעל פה חשוב ביותר בשלב הראשוני. כאשר קל לזכור את המוזיקה – יש יותר אפשרויות לפיתוח החופש בנגינה ויכולת האינטרפרטציה. מסיבות אלה, ספרים 1 ו-2 שמים דגש מיוחד על יצירות שהן פשוטות וקלות לזכירה. עיקרון קלות הזכירה בא לידי ביטוי גם בחוברות מתקדמות, אם כי האתגרים בתחום זה כמובן מתרחבים עם השנים.

מוזיקה אמיתית עשירה בתוכן

מטרתה של המוזיקה שלי היא ליצור קשר עם המנגן עצמו, לגעת בנשמתו ולהעניק לו הנאה מביצוע חוזר של קטע הנגינה, תוך שיפור היכולות ורכישת כלים חדשים.

כדי להשיג את המטרה הזאת, אני תמיד ניגשת להלחנה מתוך קשת הרגשות האישיים שלי. רק מוזיקה אישית ואמיתית תוכל לגעת בנימי נפשו של המנגן, כך שהוא ישמח ויתעצב יחד עם הפסנתר, וכך שהנגינה גם תשקף תחושות וגם תעורר הרגשות. במוזיקה שלי אני מפנה מקום למלוא עומק הרגשות, לאווירה פיוטית, למלודיות שירתיות ולמגוון מצבי רוח וסיטואציות. מגוון הרגשות והצבעים אף הם מושכים לנגינה.

טכני או מוזיקלי?

חשוב ביותר שקטעי הנגינה יהיו מוזיקליים מן הצעד הראשון, ולכן לא קיימים אצלי קטעים סתמיים שעונים באופן יבש על צורך טכני כזה או אחר. מנגינה יכולה להיות פשוטה ביותר, ובכל זאת לטמון בחובה תוכן מוסיקלי מעניין ולהיות מוזיקה אמיתית. דברים אלה נאמרים בעיקר בנוגע לחוברות 1 ו-2, אך תקפים לכל סדרת החוברות.

"אני מנגנת את הקטע הזה הרבה פעמים ולא יכולה להפסיק", אמרה לי פעם תלמידה לגבי יצירה מפרי עטי (היצירה "אביב", חוברת 3). דברים דומים שמעתי מתלמידים רבים מאד במשך השנים, ולמעשה היתה זאת התלהבותם הבלתי פוסקת של תלמידי שדרבנה אותי להלחין עבורם קטעי נגינה, ושהביאה בסופו של דבר להוצאתה לאור של סדרת חוברות הנגינה לפסנתר באהבה.

דוד בן ה– 7 היה ילד חמוד שלמד אצלי נגינה בפסנתר, למרות שלא היה בביתו כלי נגינה. אחרי כחצי שנה של לימוד התחלתי, הוא קיבל ממני שני קטעים מפרי עטי לנגינה: "בוקר קסום" ו"קשת בענן". דוד היה מאושר מן המוזיקה שאצבעותיו מפיקות. הקדשנו שני שיעורים ראשונים לעבור על הטקסטים המוזיקליים של כל יד לחוד ולחבר את שתי הידיים. ציפיתי שבהעדר אימון שלו בבית, נצטרך בתחילת השיעור השלישי לחזור על מה שכבר עשינו. להפתעתי ניגן דוד את שני הקטעים בשיעור השלישי היטב מתחילה ועד סוף! שאלתי אותו אם היתה לו הזדמנות להתאמן בבית אחר, והתשובה המפתיעה היתה שלא. מסתבר שברוב שמחתו ורצונו לנגן את 2 היצירות צייר דוד קלידים על דף, "התאמן" עליהן במשך השבוע בלי פסנתר, ובעצם למד את שתי היצירות!

סיפורים דומים ואחרים התרחשו שוב ושוב בהקשר עם קטעים שהלחנתי עבור ילד מסויים, עבור סיטואציה מסויימת, עבור צורך מסויים, או עם מטרה מוזיקלית או טכנית מסויימת. קרה לא אחת שילד הרגיש תסכול רב בנגינה מחוברות הנגינה המקובלות, אך משהתחיל לנגן קטעים שהלחנתי עבורו קיבל ביטחון ורצון להמשיך ללמוד. כמה מן הקטעים, כמו "גלי הים" (חוברת 1), ו– "אביב" (חוברת 3) – זכו לתגובות מדהימות מתלמידי, ואף הביאו תלמידים שהיו על סף עזיבה להחליט להמשיך ללמוד נגינה.

גיליתי שכאשר ילד אוהב יצירה – הוא נמשך לנגן אותה שוב ושוב מבלי שימאס לו הדבר. קטעים אהובים גם לא נשכחו עם חלוף השנים. הילדים המשיכו לנגן אותם במשך שנים רבות אחר כך וליהנות מהם גם כאשר כבר ניגנו חומר הרבה יותר קשה. לא פעם קרה שתלמידים לשעבר שבאו לבקר – התיישבו על יד הפסנתר ולהפתעתי עדיין זכרו את היצירות שלי וניגנו אותן להנאתם.

גם המשובים הרבים שקיבלתי מההורים תאמו את הרגשתי שהילדים מאד נהנים מנגינת היצירות שאני מלחינה עבורם. אמא אחת ספרה לי שבנה, תלמיד תיכון, קם בוקר בוקר חצי שעה מוקדם יותר כדי להספיק לנגן לפני תחילת הלימודים שלוש מיצירותי – "אדום ושחור", "רגשות" (חוברת 5), ו– "ולסאטיוד" (חוברת 6).

במקרים אחרים קרה שהורים של תלמידים שלי, שלמדו לפני הרבה שנים נגינה בפסנתר, רצו ברגע מסוים לשוב ולנגן, התחילו לנגן קטעים מהחוברת הראשונה והמשיכו הלאה. הדבר הסב להם הנאה רבה, העלה את המוטיבציה של ילדיהם לנגן ולהתקדם, ושימח אותי מאד, כיוון שאני לא מלחינה מוזיקה שהיא בהכרח לילדים או לגיל מסויים, וכיוון שלדעתי אפשר לנגן וליהנות מן הנגינה בכל הגילים.

בכל מה שקשור ליצירות שהלחנתי, אם כן, זכיתי לפגוש הרבה התלהבות ושמחה אצל תלמידי, ולהרגשתי – לעיתים קרובות הצלחתי להשיג את מטרתי, שהיתה להמריץ ולעורר את רצון לנגינה. כל אלה חיזקו את דעתי כי אין גבולות לאפשרויות כאשר ההנאה מצטרפת לנגינה.

עבורי, בחינתה האמתית של כל יצירה מתחילה דווקא כאשר תהליך הלימוד מסתיים. כאשר התלמיד רוצה לנגן מוזיקה בזכות ההנאה שהיא מסבה לו, בזכות יכולתה לפרוט על נימי נפשו, ולא ״למען המורה״ – זה הזמן בו אני חשה שהמוזיקה שלי מצדיקה את הלחנתה. הדבר כמובן מעצים גם את ההנאה האישית שלי, הן כמורה שמצליחה לקדם את תלמידיה, והן כמלחינה שיצירותיה מבוצעות בשמחה על ידי מבצעים אחרים. ההנאה היא גורם מניע אצל כולנו – תלמידים, מורים, ואנשים בכלל.